פרסומים #שרשרת האספקה

כשהמצב של כיבוי שריפות הופך במקרים רבים לדפוס עבודה קבוע, לשגרת עבודה, לכך שפתרונות זמניים מאומצים לאורך זמן, גורם לתהליכים המוגדרים להידחק הצידה לטובת מענה מיידי לצורך דחוף. כך נוצר מצב שבו התפעול ממשיך לפעול, אך הוא כבר לא מנוהל באופן שיטתי, אלא תגובתי. ועצירה לצורך בחינה, תחקור או שיפור נתפסת לא פעם כפריבילגיה שאינה זמינה.

מאמרו של סמנכל החדשנות של פריוריטי, איש שתרם תרומה גדולה לענף וידו עוד נטויה.

הידע האפור אינו טעות, אינו תקלה, הוא גם לא “מרד” ארגוני, הוא תוצאה טבעית של מפגש בין מציאות משתנה לבין תהליך שאינו מתעדכן או שאינו מצליח לשרת את המציאות, וזה בדרך כלל קורה כשהמציאות זזה מהר יותר מהתהליך, השטח מייצר מענה, תהליך חדש.

ניהול מחסנים גדולים ובמיוחד מרכזים לוגיסטיים – ויהא תחום פעילותם אשר יהיה, הפך להיות אתגר ניהולי לא פשוט, הצורך להיות יעיל במידה שתענה על הדרישה המתגברת וברמת דיוק גבוה ומיידית, ולא פחות מכך, שתהיה עדיין רווחית לארגון, דרש פתרון מתאים.

בישראל, המלחמה האחרונה והשפעותיה על נמלים ותשתיות לוגיסטיות המקומיות הדגישו את הפגיעות של ארגונים לתקלות מקומיות, גם כאשר מקורות החומר גלם הגלובליים זמינים. איומי הטילים השביתו לעיתים קרובות את הנמלים ויצרו עיכובים לסחורות שגם כך הגיעו באיחור ניכר, כל זה ועוד עיכבו את הייצור וההפצה של לא מעט מוצרים, חלקם חיוניים ללא תחליף.

תמיד, כשמישהו מספר על בעיות הנובעות מעודף ביקוש - התגובה של רוב השומעים היא - "צרות של עשירים" והתגובה בדרך כלל מלווה בגיחוך, לעיתים בביטול, אך לרוב, "צרות של עשירים" הם צרות לא פחות בעייתיות, צרות כאלה שההשלכות שלהם עלולות להסב נזק לשנים.

ארגונים שואפים לספק את המוצרים והשירותים שלהם בצורה מהירה, זולה וטובה יותר, ועל ידי כך ליצור יתרון תחרותי, בכלל, הרגלי הצריכה ותהליכי הגלובליזציה אינם מותירים מקום לארגונים איטיים ו/או לא יעילים.